בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
002137-02,6465-05,2138-02,6466-05
05/07/2005
|
בפני השופט:
אלשיך ורדה
|
| - נגד - |
התובע:
בנק מסד בע"מ
עו"ד א. פדר ואח'
|
הנתבע:
1. זיידנברג שולמית
2. זיידנברג חיים
3. עו"ד מיכה צמיר בתפקיד כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של החייבים
4. כונס הנכסים הרשמי
עו"ד אחיקם גריידי
עו"ד אורי ולרשטיין
|
| החלטה |
עסקינן בשני ערעורים של המבקש, בנק מסד בע"מ, על החלטת המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב, עו"ד מיכה צמיר, בדחותו 2 תביעות חוב שהגיש המבקש בעניינם של החייבים, בני הזוג זיידנברג שלומית וזיידנברג חיים. כיוון שמסכת העובדות זהה בשתי הבקשות, כמו גם כתבי הטענות, החלטתי לדון בשתי הבקשות גם יחד, במסגרת החלטה זו.
המבקש פתח, כנגד שני החייבים, שני תיקים בהוצאה לפועל. לטענתו, סכום החוב של החייב חיים זיידנברג בתיק ההוצל"פ עומד ע"ס 229,384 ש"ח, וכנגד החייבת שלומית זיידנברג עומד החוב בתיק ההוצל"פ ע"ס 197,769 ש"ח.
ביום 08.12.02 הוצאו צווי כינוס לנכסי החייבים, לבקשתם.
טוען המבקש, כי לא ידע על צווי הכינוס שניתנו ביום 08.12.02, שכן לא הועברה לו כל הודעה בעניין, והדבר נודע לו במקרה רק לאחר שהחייב, זיידנברג חיים, הגיש ביום 15.02.04 בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ. לטענת הבנק, מיד לאחר שנודע לו על קיומם של צווי הכינוס כנגד החייבים, פעל הוא ביעילות ובמהירות לשם הגשת תביעת חוב.
ביום 07.03.04, הגיש המבקש את תביעות החוב בעניינם של שני החייבים, בצירוף בקשות להארכת מועד להגשת תביעות החוב. ביום 16.02.05 נתקבלה החלטת המשיב, המנהל המיוחד, לפיה נדחו שתי תביעות החוב שהוגשו מחמת אחור במועד הגשתן. מכאן, מוגש ערעור זה.
בתגובתו, מעלה המנהל המיוחד טענה לפיה אין לקבל את בקשת הערעור, היות וגם היא הוגשה באיחור, ולא עפ"י הקבוע בתקנות. לא מצאתי צורך לדון בטענה זו, שכן גם אם אניח כי בקשת הערעור הוגשה כדין, עדיין, סבורה אני כי דין שתי בקשות הערעור להידחות, מאותם נימוקים שאפרט בהמשך.
המסגרת הנורמטיבית
;
עניין לנו במחלוקת הנסבה על הארכת מועד להגשת תביעת חוב. אין חולק, וההלכה בעניין זה ברורה, כי הגשת תביעות חוב במועד נתפסת בידי המחוקק כעניין עקרוני מהותי, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר לחייב ולנושים האחרים קיימת זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" מאוחר.
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי:
"71. חובות בני תביעה -
(ב) נושה רשאי להגיש תביעת חוב
תוך ששה חודשים, מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר
;
הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים
, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם,
אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
(ההדגשות שלי - ו.א.)
צווי הכינוס ניתנו כאמור ביום 08.12.02. הבנק הגיש ביום 07.03.04 את תביעות החוב בתוספת בקשתו להארכת מועד. המועד להגשת תביעות חוב כנגד החייבים תם ביום 08.06.03. מדובר אם כן
באיחור של כ 9 חודשים בהגשת תביעות חוב, מהמועד האחרון להגשתן.
טוען הבנק כי לא ידע על מתן צווי הכינוס. זאת לאור העובדה שלא קיבל הוא כל הודעה לכאורה מהכנ"ר על קיומם של צווי הכינוס, לרבות העובדה כי לא נתקבלה כל הודעה בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד שני החייבים - משכך, יש לקבל לטענתו את הערעורים וליתן הארכת מועד להגשת תביעות החוב. המבקש סבור כי נסיבות העניין מצדיקות הארכת מועד והינן בגדר "טעם מיוחד" כנדרש בפקודת פשיטת הרגל. לא אוכל לקבל טענה זו.
בכל האמור ב"טעמים מיוחדים" להארכת מועד, חלה גישה נוקשה בפסיקה. הגישה שפירשה את סעיף 71(ב) לפקודה באופן רחב המקל עם הנושים נדחתה במפורש ע"י בית המשפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי דין. על בית המשפט להשתכנע
כי הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד.
בפש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, הובהרה פרשנות סעיף 71 לפקודה באופן שאינו משתמע לשתי פנים:
"משמעותו של סעיף זה היא קביעת
'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו
אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד".